הפלות
הפלה היא הוצאת עובר מהרחם לפני שהגיע לשלב מתקדם יחסית (בבני אדם, בדרך כלל בערך בשבוע ה-20 להריון). הפלה עשויה להתרחש באופן ספונטני, ובמקרה זה היא נקראת גם הפלה ספונטנית, או שהיא עשויה להתבצע בכוונה, ובמקרה זה היא נקראת לעתים קרובות הפלה יזומה.
הפלות ספונטניות, או הפלות טבעיות, מתרחשות מסיבות רבות, כולל מחלה, טראומה, פגם גנטי או אי התאמה ביוכימית של האם והעובר. מדי פעם עובר מת ברחם אך לא מצליח להיות מורחק, מצב שנקרא הפלה שהוחמצה.
הפלות יזומות עשויות להתבצע מסיבות המתחלקות לארבע קטגוריות כלליות: לשמר את חייה או הרווחה הפיזית או הנפשית של האם; למנוע השלמת הריון שנבע מאונס או גילוי עריות; למנוע לידת ילד עם עיוות חמור, ליקוי נפשי או חריגה גנטית; או כדי למנוע לידה מסיבות חברתיות או כלכליות (כגון הנעורים המופלגים של האישה ההרה או משאבי התא המשפחתי המעומסים מאוד). לפי הגדרות מסוימות, הפלות המבוצעות כדי לשמור על רווחת האישה או במקרים של אונס או גילוי עריות הן הפלות טיפוליות או מוצדקות.
קיימות טכניקות רפואיות רבות לביצוע הפלות. במהלך השליש הראשון (עד כ-12 שבועות לאחר ההתעברות), ניתן להשתמש בשאיבה של רירית הרחם, שאיבה או ריפוי כדי להסיר את תוכן הרחם. בשאיבת רירית הרחם מוחדר צינור דק וגמיש במעלה תעלת צוואר הרחם (צוואר הרחם) ולאחר מכן שואב החוצה את רירית הרחם (אנדומטריום) באמצעות משאבה חשמלית.
למידע נוסף >>>
בהליך הקשור אך מעט יותר מכביד המכונה התרחבות ופינוי (נקרא גם קיפוח שאיבה, או ואקום curettage), תעלת צוואר הרחם מוגדלת על ידי החדרת סדרה של מרחיבים מתכת בזמן שהמטופל נמצא בהרדמה, ולאחר מכן שאיבה קשיחה. צינור מוחדר לרחם כדי לפנות את תוכנו. כאשר במקום היניקה משתמשים בכלי מתכת דק הנקרא curette כדי לגרד (ולא לשאוב החוצה) את תוכן הרחם, ההליך נקרא הרחבה ו-curettage. בשילוב עם הרחבה, ניתן להשתמש גם בפינוי וגם בחיפוי עד לשבוע ה-16 בערך להריון.
בין 12 ל-19 שבועות ניתן להשתמש בהזרקת תמיסת מלח כדי לעורר התכווצויות רחם; לחלופין, ניתן להשתמש במתן פרוסטגלנדינים בזריקה, נרות או שיטה אחרת כדי לגרום להתכווצויות, אך חומרים אלו עלולים לגרום לתופעות לוואי קשות. ניתן להשתמש בהיסטרוטומיה, הסרה כירורגית של תוכן הרחם, במהלך השליש השני או מאוחר יותר. ככלל, ככל שההריון מתקדם יותר, כך גדל הסיכון לנקבה לתמותה או לסיבוכים חמורים בעקבות הפלה.